Tajallī (Divine Self-Disclosure)

לפי שהוא מבואר אם מצד העיון ואם מצד התורה היות מהותו ית' בתכלית ההעלם עד שכבר נמנע מאדון הנביאים השגת תאריו העצמיים כמו שקדם לנו ואמר מורה על זה כשבקש ממנו באמרו ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם שהרצון ב

Tap to expand

*אמנם, תוכן דעתו בקוצר הוא, כי עיקר הצלחת האדם המוסרית עלי ארץ הוא, בהאמינו ובשומו תמיד אל לבו כי כל הטובות וההצלחות אשר תהיינה תמיד למנה לו ולכל העולם בכללו אינם באים דרך מקרה והזדמן, כי אם ברצון הי"

Tap to expand

תָּא חֲזֵי כָּל אַתְוָן אִנּוּן מִסִּטְרָא דְּאַתְוָן דְּאוֹרַיְתָא דִּכְלִילָן בִּשְׁכִינְתָּא. צַדִּיק אִיהוּ נָטִיל לִשְׂמָאלָא דְּאִיהוּ יִצְחָק, קֵ"ץ חַ"י, חַי עָלְמִין קָשִׁיר בִּשְׂמָאלָא. וּשׁ

Tap to expand

וידוע לבעלי הקבלה כי מחשבת האדם היא מקור הנפש החכמה כי נמשכת משם ויש בה כח לעלות ולהשיג עד מקום מוצאה ובהגיעה עד מקום מוצאה אל המקור אז היא נדבקת באור העליון שנמשכה ממנו ונעשית היא והוא דבר אחד וכשהמח

Tap to expand

תָּא חֲזֵי, (ס"א כלא אהבה) הֵיכָלָא דָּא, אַהֲבָה אִתְקְרֵי, וּבְגִין אַהֲבָה קַיְּימָא כֹּלָּא. כְּמָה דִּכְתִּיב, (שיר השירים ח׳:ז׳) מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה. וְכֹלָּא בִּר

Tap to expand

פָּתַח וְאָמַר, יְחֶזְקֵאל נְבִיאָה, קוּם מִשִּׁינְתָךְ לְגַלָּאָה הָכָא מַרְאוֹת דְּאִתְגַּלְיָין לָךְ, דְּכֻלְּהוּ לְגַבָּךְ בְּאֹרַח סָתִים וּבְאִתְגַּלְיָא, בְּאִתְגַּלְיָא צִיּוּרִין, אֲבָל בִּסְ

Tap to expand

וירא העם כי בושש משה לרדת מן ההר וגו'. הכתוב הזה הוא מפתח לענין העגל ולדעת מחשבת עושיו כי בידוע שלא היו ישראל סבורים שמשה הוא האלהים ושהוא בכחו עשה להם האותות והמופתים אלא אמרו משה שהורה לנו הדרך והיו

Tap to expand

ויכוין במלא כל הארץ כבודו לכל שהוא הארץ הוא מבורך מן הכבוד הגדול שהוא יסוד לומר שהש"ח משוך על העט' ואחר כך יכוין אל העטרה הנקרא כבוד יי' ועל התפארת הנרמז בשם ויאמר ברוך כבוד יי' ממקומו (ישעיה ו) מקום

Tap to expand

ועל זה הדרך בעצמו הוא מה שעשה משה רבינו עליו השלום במראה הסנה, כי בתחלה שחשב שהיה הנראה דבר גשמי, אמר אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה, וכשנאמר לו אנכי אלהי אביך, וידע שלא היה דבר גשמי, נתברר לו שהגו

Tap to expand

ועתה ראה כי כל זה הענין בדמותו בצביונו ובקומתו הוא שכוונוהו חז"ל במאמר ההוא שזכרנו בתחלה כאשר נשים אליו לב מג' דיוקים. האחד אומרו בתחלה כשברא הק"בה את עולמו אמר השמים שמים לי"י וגו' והלא הפך זה אמרו ו

Tap to expand

דהכי איהי שכינת' סתימ' עמיה ביומא דחולא כשושנה דאיהי אטימא. וביומא דשבתא וביומא דחדשא וביומין טבין אתפתחת לקבלא ריחין ובוסמין ולירתא נפשין וענוגין לבנייהו.

Tap to expand

ר' חנינא הגדול אומר, למה הדבר דומה, למלך שהיו לו אוהבין, בקשו לראות פני המלך, שלח ואמ' לראשון, הבא לי עטרה של זהב ואני נראה לך, לשני אמ' הבה לי עטרה של ורד ואני נראה לך. כך אברהם אבינו ע"ה, אמ' לו הב"

Tap to expand

ויאריך בד' של אחד כל כך עד שיעלה במלת שמע עם הד' כי הד' כנ"י ושמע הוא חסד שהחסד הוא יורד, וזהו שארז"ל כדי להמליכו בשמים ובארץ ובארבע רוחות העולם, שמים וארץ הם הד"ו פרצופים, וד' רוחות העולם הם זרועות

Tap to expand