Tawḥīd (Divine Oneness)

וּבְמָה שֶׁהֵבֵאנוּ בָּעִנְיָן הַזֶּה דַּי לַמֵּבִין וּמַסְפִּיק בִּתְשׁוּבָה עַל הַנָּחַת [אַנְשֵׁי הַשְּׁנִיּוּת וּבַעֲלֵי] הָרִבּוּי (הַשִּׁלּוּשׁ) [הַנּוֹצְרִים וַאֲחֵרִים] כִּי בְּהַעֲמִידֵנוּ הָ

Tap to expand

ואחר אלה השלש ראיות על שהוא אחד, אומר: כי כל טענה שהיא מפרידה בין שנים, היא טענה ‏לאחד, וכבר עמדת על מה שקדם מתשובתינו על בעלי הדעת הזה. ואומר הנה עוד, שמצאתי אלה ‏כשיאמר להם: למה סמכתם כל אלה הנמצאות

Tap to expand

ד. הבורא – הכרחי, ובוראים – בגדר האפשר10 דרך רביעית הם אמרו: מציאותה של פעולה מורה בהכרח על פועֵל, ואינה מורה לנו על כמה פועלים. ואין הבדל בין טענת הטוען שהאלוה שניים או שלושה או עשרים או כל מספר שיהי

Tap to expand

לא יהיה לך אלהים אחרים על פני לומר התקיים בעיונך זה כי יפה דנת יפה זכית ויפה חייבת. ולענין כוונת הדבור יאמר שעם שהדבור הזה הוא אזהרת ומניעה מהודות שום אלהות לזה הנמצא העליון כ"ש למה שתחתיו. הנה הוא בא

Tap to expand

ואחר כן אומר: איך יתקיים במחשבתנו הענין הזה, רוצה לומר הבורא יתברך, וחוש מחושינו לא ‏נפל עליו? ואומר: כאשר יתקיים בה, הטבת הטוב וגנות הכזב, וחושינו לא נפלו עליו. וכאשר נעלה ‏בשכלנו המנע מקבץ נמצא ונעד

Tap to expand

בְּבֵאוּר אָפְנֵי חִיּוּב יִחוּד הָאֵל יִתְבָּרַךְ בְּלֵב שָׁלֵם. וְזֶה פֶּתַח הַשַּׁעַר:אָמַר הַמְחַבֵּר כַּאֲשֶׁר חָקַרְנוּ עַל מָה שֶׁהַצֹּרֶךְ אֵלָיו יוֹתֵר מִפִּנּוֹת דָּתֵנוּ וְשָׁרָשֶׁיהָ מָצָא

Tap to expand

לפי שיחס הנשוא אל הנושא בזאת ההקדמה גם כן יחס החיוב והנושא באלו השלשה הקדמות אחד והוא דאל יתברך וכבר דברנו בו במה שקדם הנה נשאר עלינו שנבאר בשרש הזה הגבול. הנשוא והוא אמרנו אחד כי ג"כ בו נחלקו המפרשים

Tap to expand

לפי שהשרש הזה [היות האל ית׳ אחד דבר יכלול שני ענינים] (כבר יכלול בעניינים) הא׳ היות האל ית׳ אחד בעצמו בתכלית הפשיטות והשני מניעת השניות וזה כי כשהונח היותו ית' פשוט אחד בעצמו כבר יפול הספק אם יש שם א

Tap to expand

שמע ישראל וגו'. ואהבת את יי' אלהיך וגו'. ירצה הסכת ושמע ישראל הוא הטוב והוא אלהינו המהנה והמועיל אשר אל שלש אלה חוזרות כל מיני האהבה ועוד שהוא אחד בתכלית הייחוד שהאהבה לו דבר טבעי ומחוייב לכן ואהבת את

Tap to expand

מב) נטה לך קורא נעים מהאמונות המדומות האלה. וראה מה שכ' אחד מעמודי הוראה אשר בית ישראל נשענים עליהם הוא רבי' הראש ז"ל במס' חולין פ' השוחט[24] והובאו דבריו במבוא התלמוד וז"ל ומסתברא שכל תוספתא שלא נתפש

Tap to expand

בהינתן מציאות האל, עיון א: הוכחת הייחוד ואי הגשמות מן השונות17 יש עוד דרך הוכחה על שלילת הגשמות וקביעת האחדות: אילו היו שני אלוהוֹת, היה מתחייב בהכרח שהיה להם א) עניין אחד שהם שותפים בו, והוא העניין ש

Tap to expand

אֶלָּא כֹּלָּא חַד, דְּכַד אִתְאַחֲדָן תְּרֵין שְׁמָהָן אִלֵּין, דָּא בְּיִחוּדָא חַד, וְדָא בְּיִחוּדָא חַד, כְּדֵין תְּרֵין שְׁמָהָן אִלֵּין אִתְעָבִידוּ חַד, וְאִתְכְּלִילָן דָּא בְּדָא, וַהֲוִי כּ

Tap to expand

לפיכך צריך אדם להיות זהיר מאד בק"ש, וידקדק באותיותיה, ויאריך בדל"ת דאחד, שיעור כדי שיחשוב בלבו שהב"ה יחיד בעולמו למעלה ולמטה ובארבע רוחות העולם. שמ"ע, ש-די מ-לך ע-ולם. עוד ש-או מ-רום ע-יניכם. וכל המאר

Tap to expand

הדרך הנכון שיראה לי בספירת העקרים שהם שרשים ויסודות לתורה האלהית הוא, כי העקרים הכוללים וההכרחיים לדת האלהית הם שלשה, והם מציאות השם, וההשגחה לשכר ולעונש, ותורה מן השמים. ואלו השלשה הם אבות לכל העקרים

Tap to expand

שמע ישראל יי' אלהינו יי' אחד. הפסוק הזה שורש האמונה ועל כן הזכירו אחר עשרת הדברות והעיקר בו לפי הכוונה. ופירוש מלת שמע ישראל שפירושו מלשון וישמע שאול (שמואל א' טו ד) מלשון אסיפה וחבור והכוונה בו שלא ל

Tap to expand

והספירה הזאת נקראת - הוא והטעם לפי שאין בכל הנמצאות כולן מי שיגיע לכת"ר עליון, לפי שאין הדבר מושג לנמצא זולתו לפיכך נקרא אדי"ד לעצם אמיתתו הוא מושג ולא לזולתו והנה הבינה שהיא ספירה שלישית לא הגיע משה

Tap to expand

(צז) אָמַר הֶחָבֵר: כִּי הָאֻמּוֹת כֻּלָּם בַּזְּמָן הַהוּא הָיוּ עוֹבְדִים צוּרוֹת, וְאִלּוּ הָיוּ הַפִּילוֹסוֹפִים, מְבִיאִים מוֹפֵת עַל הַיִּחוּד וְעַל הָאֱלֹהוּת לֹא הָיוּ עוֹמְדִים מִבְּלִי צוּרָ

Tap to expand

(יח) אָמַר הֶחָבֵר: תְּחִלַּת מַה שֶּׁצָּרִיךְ – לְהַעֲמִיד הַחִדּוּשׁ לָעוֹלָם. הַדִּבּוּר בְּבִטוּל קַדְמוּת הָעוֹלָם, אִם הָיָה הַחוֹלֵף אֵין לוֹ רֵאשִׁית, הִנֵּה הָאִישִׁים הַנִּמְצָאִים בַּזְּמָן

Tap to expand

אִיהוּ אֶחָד, וְלָא בְּחוּשְׁבָּן. כְּגוֹן אֶחָד, דְּסָלֵיק תְּלַת עֲשַׂר מְכִילָן. וְאַף עַל גַּב דְּלָאו אִיהוּ לְבַר מִכֹּלָּא, אִיהוּ סָבֵיל עִילָּאִין וְתַתָּאִין, וְסָבֵיל כָּל עָלְמִין, עַד דְּ

Tap to expand

הם השלילות הנאותות לשלול מן האלוקות לשלימות אחדותו ואיך יתנהג השולל בהם והוא שצריך כל בעל דתנו להאמין בענין האלקות שהוא אחד ומיוחד ביחוד גמור כאשר יתבאר. ומאמר הראשונים בענין היחוד הוא מאמר אחדות שלמה

Tap to expand