Soul as Breath or Atoms
Pneuma — 'breath' as the stuff of the soul: for the Stoics a warm, living fire-breath; for the atomists, soul made of the finest particles.
Pneuma ('breath, spirit') is the materialist idea of the soul as a physical substance. The Stoics (3rd c. BCE) made pneuma a fiery, tensile breath that pervades and animates both the body and the whole cosmos, its tension (tonos) explaining cohesion, life, and mind. Medical writers — the Hippocratics, and later Galen — tied pneuma to vital function, while the Epicureans instead held the soul to be ultra-fine atoms. From this root, the word for soul-as-breath went on to carry enormous weight in Hellenistic medicine and in religious thought.
How it traveled
- ProblemataChalcis · -322explains
- De spirituChalcis · -322explains
- De Rerum NaturaRome · -55explains
- Quaestiones ConvivalesChaeronea · 120explains
- De Defectu OraculorumChaeronea · 120explains
- Ad Se IpsumVindobona (Vienna) · 170explains
- Pyrrhoniae HypotyposesAlexandria · 210explains
- Vitae philosophorum— · 240explains
- ZoharGuadalajara · 1280
- Avodat HaKodesh (Ibn Gabbai)Cairo · 1523
- Pardes RimmonimTzfat · 1548
- Ketem Paz on ZoharTzfat · 1561
- Reshit ChokhmahTzfat · 1575
- Ohr HaChammah on ZoharTzfat · 1620
- Mikdash Melekh on ZoharTzfat · 1750
- Likutei MoharanBreslov (Ukraine) · 1802
- Maor VaShemeshKrakow (Cracow) · 1817
- Likutei HalakhotBreslov (Ukraine) · 1840
- BePardes HaChasidut VeHakabbalahWarsaw · 1910
- Sulam on ZoharJerusalem · 1945
- Fragmenta Logica et PhysicaAthensexplains
- Catena In Epistulam Ad Romanos (Typus Monacensis) (E Cod. Monac. gr. 412)—explains
- Placita Philosophorum—explains
- Refutatio Omnium Haeresium (= Philosophumena)—explains
- Praeparatio Evangelica—explains
- Fragmenta—explains
- Commentarii In Evangelium Joannis—explains
- De placitis Hippocratis et PlatonisRomeexplains
- Ancoratus—explains
- De Anima—explains
- The Shepherd of Hermas—explains
- De spiritu—explains
- Stromata—explains
- Legum Allegoriarum Libri I-III—explains
- Oratio ad Graecos—explains
- De Somniis (lib. i-ii)—explains
- PneumaticaAlexandriaexplains
- Fragmenta In Evangelium Joannis (In Catenis)—explains
- Contra Celsum—explains
- De febribus [Sp.]—explains
Key passages(20)
Likutei Halakhot · Nathan Sternhartz · 1814 CE
וְזֶה בְּחִינַת אִסּוּר חָמֵץ וּמִצְוַת אֲכִילַת מַצָּה, כִּי הַחִלּוּק שֶׁבֵּין חָמֵץ לְמַצָּה הוּא רַק מַה שֶּׁחָמֵץ בִּנְפִיחָה וּמַצָּה נֶאֱפֵית מִיָּד כְּשֶׁנִּתְּנוּ מַיִם עַל הָעִסָּה וְאֵין מַ
Tap to expand
Guide for the Perplexed · Moses ben Maimon (Rambam) · 1190 CE
4 הקדמוּת) שיא העיון של מי שעסק בפילוסופיה באותם זמנים הוא שדימה שהאל הוא רוח הגלגל: שהגלגל והכוכבים הם הגוף, והאלוה יתעלה רוחו. אַבּוּ בַּכְּר אִבְּן אלצַּאיִג (=אבן באג'ה) כבר ציין זאת בפירושו לספר
Tap to expand
חֻקַּת עוֹלָם תִּהְיֶה זֹּאת. שֶׁלֹּא יִזְבְּחוּ לַשְּׂעִירִים, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיוּ מְקַבְּלִים אוֹתָם לֶאֱלוֹהַּ בְּשׁוּם פָּנִים, אֲבָל הָיוּ חֲפֵצִים בְּחֶבְרָתָם לִהְיוֹת הַשֵּׁדִים לָהֶם מ
Tap to expand
דתניא מאה ועשרין וחמש ותמניא אלפי מארי דגדפין וכו' לא ידעתי טעם לפתיחה זו לענין הכתוב הזה ויהי אברם בן צ"ט שנה כי לא ביאר בו ר' יוסי מאומה לענין הנדון גם מ"ש דתניא מאה ועשרין וחמש ותמניא אלפי מארי דגד
Tap to expand
כמו שהזכירה תורתינו הקדושה מלת קדושה בעריות (ויקרא כ, ז), וכן בציצית (במדבר טו, מ) ובשאר מקומות, כמו שביארנו בריש שער זה, כן הזכירה אותה בענין המאכלים, ולכן בסוף פרשת שמיני שהזכירה המאכלים המותרים והא
Tap to expand
רוח רוח סתם הוא התפארת וכן הוא יסוד האויר כנודע. ונקרא רוח בסוד הבחינה המכרעת בין הגדולה והגבורה. ולפעמים נקרא רוח צפונית שהוא יונק מהגבורה ששם הצפון. וזהו רוח צפונית שהיה מנשב בכנור של דוד. וכשיונק מ
Tap to expand
כִּי עִקַּר נְעִימַת הַנִּגּוּן נַעֲשֶׂה עַל־יְדֵי בֵּרוּר הָרוּחַ, (שֶׁהוּא הָאֲוִיר, שֶׁמִּשָּׁם הַקּוֹל, כַּיָּדוּעַ לְחַכְמֵי הַנְּגִינָה), הַיְנוּ שֶׁעִקַּר בְּחִינַת הַנִּגּוּן, הוּא עַל־יְדֵי
Tap to expand
וְזֶה בְּחִינַת (ברכות ג:) רוּחַ צְפוֹנִית הַמְנַשֶּׁבֶת בַּכִּנּוֹר שֶׁל דָּוִד, כִּי כִּנּוֹר שֶׁל דָּוִד הָיָה שֶׁל חָמֵשׁ נִימִין, כְּנֶגֶד חֲמִשָּׁה חֻמְּשֵׁי תוֹרָה, וְרוּחַ צָפוֹן שֶׁהָיְתָה מְ
Tap to expand
Talmud Eser HaSefirot · Yehuda Ashlag · 1930 CE
(לשאלה) נשמה (ח"ב פ"ב או"פ ו')האור המתלבש בכלי דבינה, נקרא בשם "נשמה". ונקרא כן, מלשון נשימה, להיות נשמה בחינת מקור לז"א שהוא בחינת אור רוח, הנושם משם חיותו, על דרך עליה וירידה, בסו"ה והחיות רצוא ושוב
Tap to expand
ואי תימא הא כתיב (תהלים קד, ד) עושה מלאכיו רוחות וגו', היך יכיל לאתחזאה בארעא, אלא מלה דא הא אוקמוה, דכיון דנחית אתלבש בגופא ואתחזי למאן דאתחזי בההוא לבושא דאתלבש ביה, ואי לאו לא יכיל למסבל ליה עלמא ו
Tap to expand
ובתיקונים (דף קיז ע"ב) ביאר רשב"י בסוד ההבלים שבצד הקדושה והבלים שבצד הקליפה, אמר שם שיש הבל טב והבל בישא, הבל דאורייתא שהוא להב, עליה נאמר (תהלים כט, ז) קול ה' חוצב להבות אש, והבל זה הוא לצד ימין, כו
Tap to expand
וכאשר יחשוב האדם שהשכינה על ראשו והיא הנותנת לו חיים שהיא הנשמה שבו, וכן ההבל שעל ידו מתקיים האדם, שאי אפשר לעולם להתקיים בלא הבל שהוא האויר, ואלו לא היה האויר הנושב בכנפי הריאה היה הלב מצד אשו שורף א
Tap to expand
שתים רוח מרוח. הרוח שברא מרוחו כ"ב אותיות כמוהו בלא יסוד בלא רוח בלא חכמה להשכיל האוזן ככלי זכוכית העשוי בנפיחה כך האותיות נעשו מרוח הקב"ה ואמר באמירתן וברא עולמו ואף תוכל לברוא בריאה בכח אמירת האלפא
Tap to expand
רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי יוּדָה. אַדְרִיָינוּס שָׁאַל לָעֲקִילַס הַגֵּר. קוּשְׁטִין אַתּוּן אָמְרִין דְּהֵין עַלְמָא קַיָים עַל רוּחָא. אֲמַר לֵיהּ. אִין. אֲמַר לֵיהּ.
Tap to expand
Midrash Tanchuma · Anonymous (Tanchuma redactors) · 500 CE
שָׁאַל אַדְרִיָּאנוּס לַעֲקִילַס, עַל מָה הָעוֹלָם עוֹמֵד? אָמַר לוֹ: עַל הָרוּחַ. רְצוֹנְךָ לֵידַע, הָבֵא גָמָל. וְהֵבִיא גָמָל וְנָתַן מַשָּׂאוֹ עָלָיו. אָמַר לוֹ עֲמוֹד, וְעָמַד. שֵׁב, וְיָשַׁב. נָ
Tap to expand
(סב) אָמַר הֶחָבֵר: כְּבָר אָמַרְתִּי לְךָ, כִּי זֶה מֵחֻקֵּי כֹּחוֹת הַשְּׁכִינָה, כִּי הָיְתָה בְיִשׂרָאֵל בְּמַעֲלַת הָרוּחַ בְּגוּף הָאָדָם, מוֹעִילָה אוֹתָם הַחַיּוּת הָאֱלֹהִית וְנוֹתְנָה לָהֶם
Tap to expand
Guide for the Perplexed · Moses ben Maimon (Rambam) · 1190 CE
ובאמת אחד מהאנדלוסים אמר שנשימתו פסקה עד שלא יכול היה לנשום כלל, כמו שקורה לחלק מהלוקים בשבץ ובהיחנקות הרחם עד שאין יודעים אם הוא מת או חי, והספק הזה נמשך יום ויומיים.
Tap to expand
וְכַד הַהִיא מִלָּה בִּישָׁא סַלְקָא בְּאוֹרְחִין יְדִיעָאן וְשָׁארֵי קַמֵי דְחִוְיָיא תַקִּיפָא כַּמָה רוּחִין מִתְעָרִין בְּעָלְמָא וְרוּחָא נַחְתָא מֵהַהוּא סִטְרָא, וְאַשְׁכַּח דְּהַהוּא בַּר נָשׁ
Tap to expand
וְכַד רוּחָא דָא דְּאִתְכְּלִיל (ד"א אתכליל) מִכֻּלְהוּ וְכֻלְהוּ כְּלִילָן בֵּיהּ. סָלִיק וְאִתְאַחַד וְעָאל בְּגוֹ הֵיכָלָא תְּלִיתָאָה עַד דְּאִתְאַחַד בְּרוּחָא דְתַמָּן בְּגוֹ הַהוּא עַמּוּדָא דּ
Tap to expand
מַאי יְקַלְעֶנָּה. הַהוּא הֶבֶל דִּמְגַלְגֵּל לֵיהּ סַחֲרָנֵיהּ בְּעָלְמָא, כְּדֵין כָּל מִלִּין דְּמִתְעַבְּדִין (ואינון דתחות שמשא) דְּלָאו אִינּוּן פּוּלְחָנָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, הֶבֶל יִת
Tap to expand