ʿIlm Allāh bi-l-Juzʾiyyāt (God's Knowledge of Particulars)

והנה הגאון רב סעדיה ז״ל בספר האמונות והדעות במגלה הרביעית אמר שאין ידיעת השם יתברך הדברים האפשריים סבת מציאותם, כמו שאין ידיעתו מה שהיה סבת הויתו אבל נשאר על טבעו, כן ידיעתו הדברים האפשריים אינה סבת מ

Tap to expand

*אמר ר' סימון וכו', תוכן דעת הרב ז"ל, כי מלת חסד בדברי המדרש הזה יורה על הרגש מוסרי המוטבע בלב כל אדם לעשות הטוב והישר בבחינת הנהגת הבית והחברה אשר קיומם ותיקונם לא יכונו בלעדו, אשר ע"כ הרבה בני אדם ע

Tap to expand

כשלי הפילוסופים בידיעת האל ובהשגחהפתיחה1 הפילוסופים דיברו על האל יתעלה כזב חמור מאוד על ידיעתו את זולתו, וכשלו כישלון שאין ממנו תקומה, לא להם ולא להולכים אחריהם בדעה זו. עוד אשמיעך (בפרק זה) את הספקות

Tap to expand

*תוכן דעת הרב ז"ל הוא, תחיל' יאמר, כי קצת הפילוסופים מאמיני הקדמות, אשר חשבו כי העולם ומלואו נמשך כולו מאת הי"ת בהכרח מאז ומקדם בלי ראשית ובלי תכלית, רצו ג"כ להרחיק כל התארים מהי"ת, מיראתם שאם יחייבו

Tap to expand

ואחר הביאור הזה אביא אחריו שלש שאלות, ואומר, אולי יאמר אומר: כשהבורא נקי מרצותו בחטא ‏חוטא, איך יתכן להיות בעולמו מה שאינו רוצה בו? והתשובה בזה קרובה, והוא, שהמורחק אצלנו ‏שיניח החכם ברשותו דבר שלא יר

Tap to expand

ההבדל בין היוצר לבין האדם3 ידיעתנו) זהו המצב באשר למכלול המציאות ויחסה אל ידיעתנו וידיעתו יתעלה. כי אנחנו יודעים כל מה שאנחנו יודעים רק בשל ההתבוננות במצויים, ולכן ידיעתנו אינה חלה על מה שעתיד להיות ו

Tap to expand

מבואר הוא כמו שקדם שנותן התורה והמסדר אותה יתברך מחייב בהכרח שיהיה יודע מה שצוה וסדר ואמנם באופן ידיעתינו נתחלפו המפרשים חלוף רב והמחוייב לפי שרשי התורה במה שנשים ממנה הוא ג׳ ענינים הא׳ שידיעתו מקפת ב

Tap to expand

ואומר עם שהתבאר במה שקדם שהמחויוב לפי שרשי התורה ידיעתו יתברך בפרטים עם הג' עניינים שזכרנו. וזה אמנם לפי הנראה מהספורים והייעודים שבאו בה והכתובים המורים על זה הוראה ראשונה ועצמית. אמנם הרוצה ליחנק ול

Tap to expand

שבמחשבה זו הכללית צופה ומביט עד סוף כל הדורות בסקירה א' (ובלשון הרמב''ם היינו מה שבידיעת עצמו יודע את כל הנבראים כמו שכתוב במקום אחר)

Tap to expand

דע! אלהים יישירך האיש המעיין בספר הזה, כי אנחנו חוקרים ומעיינים בעניני תורתנו בשני ענינים. האחד מהם שיתברר אצלנו בפעל מה שידענו מנביאי האלהים במדע, והשני שנשיב על כל מי שטוען עלינו בדבר מדברי תורתנו;

Tap to expand

שִׂכְלְךָ הַגָּבוֹהַּ גּוֹבַהּ גָּבְהֵי שָׁמַיִם שָׁפְלוּ בְעֶרְכּוֹ יָדַע אֶת כׇּל אֲשֶׁר נַעֲשֶׂה בְּעֵמֶק מְצוּלָתֵנוּ אֲשֶׁר הִיא תַּכְלִית תַּחְתִּית כָּל עָמוֹק:

Tap to expand

רביעי, צריך לדעת שכל עונותיו כתובים על ספר וחתומים, שנא' (איוב לז, ז) ביד כל אדם יחתום לדעת כל אנשי מעשהו. והב"ה זוכר כל המעשים, ואין שכחה לפני כסא כבודו, ושכל עונותיו של אדם ידועים לפניו, שנאמר ( דבר

Tap to expand

וְהַהַקְדָּמָה הַשֵּׁנִית שֶׁיֵּדַע וְיִתְבָּרֵר אֶצְלוֹ כִּי הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ מַשְׁקִיף עָלָיו וְאֵין נֶעְלָם מִמֶּנּוּ נִגְלֵהוּ וְנִסְתָּרוֹ וּצְפוּנוֹ וְנִרְאֵהוּ וְאִם בִּטְחוֹנוֹ בֵּאלֹהָיו

Tap to expand

(יח) אָמַר הֶחָבֵר: תְּחִלַּת מַה שֶּׁצָּרִיךְ – לְהַעֲמִיד הַחִדּוּשׁ לָעוֹלָם. הַדִּבּוּר בְּבִטוּל קַדְמוּת הָעוֹלָם, אִם הָיָה הַחוֹלֵף אֵין לוֹ רֵאשִׁית, הִנֵּה הָאִישִׁים הַנִּמְצָאִים בַּזְּמָן

Tap to expand

והספירה הזאת נקראת - הוא והטעם לפי שאין בכל הנמצאות כולן מי שיגיע לכת"ר עליון, לפי שאין הדבר מושג לנמצא זולתו לפיכך נקרא אדי"ד לעצם אמיתתו הוא מושג ולא לזולתו והנה הבינה שהיא ספירה שלישית לא הגיע משה

Tap to expand

וידיעת השם אינה כי אם על פי האותיות שהם הם הכלים הקרובים לזה, וא"כ הנה הם, ואם הם מצוירים בידי אדם, כלם ענינים אלוהיים באמתתם, כי אני לא אמרתי לך ששאר פעולות אנושיות, ר"ל מלאכות נעשית בידי אדם, בדמות

Tap to expand

ספר הבהיר א"ר רחומאי כשביקש משה לדעת ידיעת השם הנכבד ואמר הראני נא את כבודך בקש לדעת מפני מה צדיק ורע לו צדיק וטוב לו רשע וטוב לו רשע ורע לו ולא הודיעוהו. לא הודיעוהו סלקא דעתך אלא לא הודיעוהו מה שביק

Tap to expand

אֲמַר, הַאי דְּאָמַר קְרָא, (בראשית א׳:י׳) וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב. אִי קוֹדֶם הַפְּעוּלָּה הֲוָה, יָאוֹת הוּא וְשַׁפִּיר. אֶלָּא מַה דְּאָמַר לְאַחַר הַפְּעוּלָּה, מַשְׁמַע דְּלָא הֲוָה יָדַע קוֹ

Tap to expand

כְּתִיב (שמואל א ב) כִּי אֵל דֵּעוֹת יְיָ'. דֵּעוֹת וַדַּאי. הוּא הַדַּעַת. בְּדַעַת כָּל פַּלְטְרֹי אִתְמַלְּיָין. דִּכְתִּיב, וּבְדַעַת חֲדָרִים יִמָּלְאוּ. (בגין כך) דַּעַת אַחֲרָא לָא אִתְגַּלְיָא

Tap to expand

ורוח אחת מהן. הנה נתבאר לך שיש אותיות של רוח והם אותיות של רוח הקדש לכן נקרא לשון הקדש מה שלא נקראת כן שום לשון מע' לשונות ולפי שהוא נמשך ונאצל ממקור הקדש. ואל תאשים אם ממקצת החכמים יש שנתנו טעם להיות

Tap to expand