ʿĀda (Occasionalism / Customary Causation)

25 ג) לפי ההנחה הזו הם אמרו שכאשר האדם מניע את העט – לא האדם הניעו, כי התנועה שנוצרה בעט היא מקרה שהאל ברא בעט. וכן תנועת היד שאנו חושבים שהיא מניעה את העט – מקרה שהאל ברא ביד הנעה. האל רק קבע מנהג שת

Tap to expand

מזמור לדוד הבו לה' בני אלים הבו לה' כבוד ועוז (תהילים כ״ט:א׳). הנה שכיון דבריו אל בני אלים כי הם השלמים שביצירה ובדברי האבו' יתאר כן. ואמר שיתנו בשבחיהם לאל ית' שני מיני העלוי וההלול. האחד הכבוד הראוי

Tap to expand

ועם היות המטר מציאותו הכרחי לקיום כל הבעלי חיים בכלל, אחר שמציאות כל הבעלי חיים הם לצורך האדם, ואי אפשר ליחס הויתו אל הטבע לפי שאינו דבר מתמיד על אופן אחד בכל שנה ושנה בזמן אחד, כמו שהוא הענין בדברים

Tap to expand

ה' מתמיד את קיום העולם12 ודע שחלק מאנשי העיון מה"מדברים" הללו הגיעו לכזו בורות ועזות פנים עד שאמרו שאילו היה עולה על הדעת שהבורא נעדר, לא היה מתחייב מכך העדר הדבר שהבורא יצר, כלומר העולם, כי לא מתחייב

Tap to expand

אמתת הקודם באמת מבוארת ליודעיה ולא נעלמה מעיני מבקשיה. הלא היא הנותנת סבה מחייבת לכל חכמה עיונית חקירת סבת דרושיה. אשר לצורך זה החוקרים בעוצם השתדלות עיונם דברו בהתחלות הנמצאות הטבעיות. גם ביררו להם ה

Tap to expand

(כ) אָמַר הֶחָבֵר: אֵינֶנּוּ מַכְחִישׁ טֶבַע הָאֶפְשָׁר כִּי אִם מִתְעַקֵּשׁ־חָנֵף, יֹאמַר מַה שֶּׁאֵינֶנּוּ מַאֲמִין בּוֹ, כִּי אַתָּה רוֹאֶה מֵהִזְדַּמְּנוּתוֹ לְמַה שֶּׁהוּא מְקַוֶּה אוֹ יָרֵא, מַה

Tap to expand

וְיֵשׁ שֶׁיִּמְצָא בִּכְלַל מְבַקְשֵׁי הַמָּמוֹן מִי שֶׁיַּגִּיעַ מִמֶּנּוּ אֶל תַּכְלִית תַּאֲוָתוֹ בְּדֶרֶךְ הַסִּבּוֹת אֲשֶׁר זָכַרְנוּ וּמֵהֶם מִי שֶׁיַּגִּיעַ אֵלָיו בְּדֶרֶךְ הַיְּרֻשָּׁה וְהַדּ

Tap to expand

והדעת השביעי דעת מי שאמר בארבעה יסודות וההיולי, ואלה הם יותר סכלים מכל מי ‏שקדם זכרם, מפני שקיימו העשוי עושה, וקיימו הדברים לא עצם ולא מקרה, ויתחייבו הי"ו. חייובים ‏אשר על בעלי הטבעים, ועמם החמשה חייו

Tap to expand

אֲמַר, כָּךְ פָּסְקוּ מָארֵי דְמַתְנִיתִין, דְּכָל מַה דְּעָבַד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, עָבַד לֵיהּ בְּפִיקוּדוֹי, עַל יְדָא דְּאֶמְצָעִי. אֲמַר לְאַרְעָא עֲבִידִי כָךְ, עֲבָדַת כְּמָא דְאִתְפַּקְדַּ

Tap to expand